יום שלישי, 24 במרץ 2015

חוק שימור האנרגיה


אני לא מדענית, חוקרת וכלל לא בוגרת של אחד המסלולים הראליים ובכל זאת אני פוגשת בחוק שימור האנרגיה מידי יום בעבודה שלי ובחיים.

חוק שימור האנרגיה למעשה קובע כי אנרגיה לא הולכת לאיבוד. היא משנה את צורתה, היא מביאה לתגובת שרשרת אבל אין מצב שאנרגיה פשוט נעלמת בחלל. אז איך יכול להיות שהרבה פעמים אנחנו מרגישות שאנחנו עושות מאמצי שיווק, שאנחנו נותנות את כל כולנו ובכל זאת אין תוצאות?

אתן בטח מכירות את ההרגשה הזו, היא פוגשת בעלות עסקים וגם פוגשת אותנו בחיים הפרטים. אני רוצה להוכיח לכן את החוק הזה גם בעסקים שלנו. כל פעולה שתעשו, כל פעולה! תקבלו  תוצאות! תשקיעו, תעשו, תיצרו, תשווקו את תקבלו את אותה אנרגיה חזרה.

בתחילת דרכי השקעתי 200% מזמני בעסק. יזמתי שיתופי פעולה, העברתי הרצאות (כן בחינם! כן! כן!), כתבתי מלא פוסטים, הקמתי פייסבוק עסקי ותחזקתי אותו, יזמתי כתבות יחסי ציבור והייתי כל הזמן עסוקה בעשייה.

במבט לאחור אני רואה את חוק שימור האנרגיה, אני רואה את כל הפירות לזרעים שזרעתי. אולם באותה תקופה היו המון רגעים של ייאוש ובעיקר אכזבה. כמה אני משקיעה, כמה אני עושה ובקושי מרגישה את אותה אנרגיה חוזרת שאני מספרת עליה.

אז למה זה? האם לאנרגיה לוקח מלאאא זמן להגיע חזרה? רק בעלות עסקים ותיקות יותר או רק במבט לאחור אנחנו יכולות להבחין באנרגיה החוזרת?

 לא! אנחנו לגמרי צריכות ויכולות להבחין באנרגיה החוזרת אבל יש משהו אחד שקצת מקלקל לנו את נקודת המבט. והדבר הזה הוא צפיות מוגזמות.
אנחנו משוכנעות שכל יוזמה, כל פעולה חדשה שנעשה היא שתזרים לנו עכשיו מלא מלא לקוחות, היא זאת שתיקח אותנו למקום המיוחל, היא זו שתכניס לנו תזרים  רחב, היא זו שתקפיץ אותנו קדימה.
 לפני כל יוזמה, כל מהלך אנחנו מתרגשות, אופטימיות ובטוחות בהצלחה שלנו. מה שיוצר אצלנו תפיסת מציאות רצויה ולרוב מוגזמת. ואז אנחנו מתאכזבות. ואז אנחנו רואות כישלון ואז אנחנו כועסות, מתייאשות וכלל לא מרגישות את האנרגיה חוזרת.

אז מה? מה את מציעה מיה? להיות פסימיות?
 כלל לא!

 אופטימיות היא מפתח מרכזי לכל בעלת עסק. יש מודלים שלמים בכללה שמדברים על כשל היזם. על כך שאנשים מעריכים את העתיד שלהם כאופטימי יותר, מעריכים את סיכוי ההצלחה שלהם בצורה גבוה יותר מאשר אחרים ולא משנה מה המניעים לכך, אין עוררין כי ללא יזמים אופטימיים לא הייתה כלכלה. אופטימיות היא המנוע הכי חשוב ליוזמות וכלכלה חופשית.

חג אביב שמח
צילום: נעמי ויעל צלמות
הפתרון הוא רגע לעצור, שנייה לפני הכרזנו על המהלך ככישלון, תנסו לבדוק עם עצמכן מה בכל זאת הרווחתן? מה בכל זאת קיבלתן חזרה? מה בכל זאת ייצר התקדמות?
האם הרווחתן חשיפה, לייקים חדשים, לקוחות חדשים, מוצרים חדשים? שנייה לפני שאתן עונות לי "כן ,אבל לא מספיק" אני רוצה לספר לכן סיפור.

יום אחד ישבתי עם לקוחה בפגישות הראשונות שלנו ויחד בנינו מהלך שיווקי. היא הלכה לעבוד ונפגשנו שוב לאחר שבועיים. היא עשתה את רוב מה שסיכמנו אבל... הגיע רק לקוח אחד והיעד שלנו בכלל היה שישה לקוחות חדשים.  היא הייתה מבולבלת, פעם אחת היה לה כיף לעשות, לעבוד נכון והרגישה שהיא מדויקת אבל התוצאות... ממש לא כמו הציפיות.

אמרתי לה, תראי, הצלחת לייצר תהליך שכנועי על לקוח אחד, כלומר את יודעת לייצר שיווק. עכשיו בואי נחדד את התכנית, נרענן מהלך ותצאי שוב לעשייה. נפגשנו כעבור שבועיים עם כחמישה לקוחות חדשים.
אני בטוחה שאם לא היינו עוצרות רגע לראות את "היש" את הלקוח שכן הצליחה לגייס, היא לא הייתה מצליחה לגייס כחמישה לקוחות חדשים בשבוע שלאחר מכן. היא פשוט לא הייתה מצליחה לראות ולא להאמין באנרגיה חוזרת. מרגע שמוכנים לראות את האנרגיה, להכיר בקיום שלה קל מאד לשחק עם המינונים, קל מאד "לתת עוד עבודה" כדי לקבל עוד תוצאות.

ועוד דבר חשוב מאד על אופטימיות. וולט דיסני נחשב לסמל של חדשנות ולא רבים יודעים שהוא פיתח מודל, שיטה ליצירת חדשנות. השיטה מבוססת על דיאלוג  בין שני אנשים.  היזם, החולם והמדריך, זה שתפקידו לעזור ליוזם.

השלב הראשון, זה שלב החלום. היזם מספר על החלום שלו, על הרעיון שלו והתפקיד של המדריך הוא לעודד אותו לחלום יותר גבוה, יותר  מופרע, לשבור דפוסי חשיבה מקבעים, לחשוב מחוץ לקופסא ולחלום חלום מטורף.

השלב השני הוא שלב הריאליזם. בשלב הזה היזם בונה תכנית פעולה מהמקום בו הוא נמצא היום ועד להגשמת החלום. התפקיד של המדריך הוא לכוון את היזם לבנות תכנית מפורטת ומציאותית.
השלב השלישי הוא שלב הספקנות. בשלב זה המדריך מטיל ספק בכל שלב ופרצה בתכנית במטרה לוודא שהתכנית מקיפה וערוכה לכל תרחיש אפשרי.

בכל שלב אסור לפקפק בחולם או בחלום אלא לקחת אותו כעוגן, כאקסיומה ולהתאים את המציאות והתכנית לחלום.

אני אוהבת את המודל הזה, אני מאמינה בו מאד, אני רואה את זה יום יום. איפה שאין חלום, אין חדשנות, אין תשוקה.
תהיו אופטמיות
 תראו את העשייה ואת האנרגיה החוזרת
 תפנו מקום לראות אותה חוזרת

************

לרגל חג האביב החלטתי לקיים בימי שלפני החג מרתון התעוררות וצמיחה. הפוסט הבא הוא חלק מסדרת הפוסטים (מזמינה אתכן לקרוא את כל הפוסטים בסדרה, א לו הפורסמו ואלו שיבואו)

יום שני, 23 במרץ 2015

השאלה הראשונה- חג אביב שמח

אולי זה פסח או בכלל האביב, תהיה הסיבה אשר תהיה, בתקופה זו, יש רוחות של שינוי. תקופה של ניקוי, בחינה, התבוננות ופוטנציאל צמיחה. לרגל התקופה החלטתי בימים הקרובים לצאת למסע קצר בו אני אשתף אתכן בתהליכים שאני עוברת יחד עם הלקוחות, בכלים, במחשבות ובעיקר בתוכן בתקווה שיסייע לכן לנצל את התקופה המשמעותית הזו ולהתרומם לעשייה מופלאה.
*****

השאלה הראשונה שאני שואלת את הלקוחות שלי נשמעת אגבית. לפעמים אנחנו לא מעמיקות בשאלה ובטח שלא בתשובה. אבל יעידו על כך לקוחותיי, זו שאלה מטלטלת. אנחנו עוד לא ממש מכירות זו את זו ואני כבר צוללת למקומות הכי כמוסים ונסתרים, למחוזות שאולי לא היו גלויים אפילו לבעלת העסק בעצמה. 

אני שואלת: "מה בא לך?"
אני אוהבת את הביטוי הזה "בא לי". יש לו צורות יותר מקובלות כמו "מה את רוצה?" או "מה המטרה שלך?" ובכל זאת יש ב"מה בא לך?" כוח מיוחד.

יש בו משהו מעט ילדותי (במובן הכי טוב שאני יכולה לתאר). הבת שלי אומרת המון "בא לי!" וזה מקסים. כמה היא מחוברת לרצונות ולחשקים שלה. כמה אנחנו המבוגרים מסורסים ורחוקים מהמקום הזה. הרי לימדו אותנו שהחיים זה לא תמיד מה שבא לנו, ולא תמיד מה שבא לנו זה ראוי, אפשרי, מקובל ובהחלט לא תמיד מתאים לרוחות החברה. אז למדנו שזה לא חשוב מה שבא לנו.

כאשר אנחנו מתבגרות אנחנו מתבלבלות בין "בא לי" לבין "אני צריכה"
אני צריכה עוד כסף
אני צריכה לעבוד
אני צריכה להיות יותר מסודרת
אני צריכה להשקיע, אני צריכה להתמיד
אני צריכה להצליח

 אוף!!!!!!!!! 
החיים של "צריך" בלי "רוצה" הם חיים עמוסים מאד.

הרבה פעמים אנחנו מתבלבלות ועולות על הדרך הלא נכונה! הרבה פעמים אנחנו מחליפות בין השניים.
כאשר אנחנו רוצות משהו, באמת רוצות אותו, אנחנו מרגישות את הרצון הזה עמוק בבטן, מרגישות אותו ממש כמו ילדות קטנות. הוא לא בהכרח רציונלי, הוא לא בהכרח הגיוני לאורח החיים שלי ולמציאות שלי כיום אבל אני ממש ממש רוצה אותו.

וכל עוד אנחנו בוחרות "ברוצה" כל  "הצרכים" פתאום לא נראים כל כך קשים, פתאום כל "הצריכים" נראים שווים וברי ביצוע. פתאום אנחנו יכולות.
חג אביב שמח
צילום: נעמי ויעל צלמות

הדבר הראשון שאנחנו צריכות לעשות הוא להבין באמת באמת מה אנחנו רוצות? מה בא לנו?
אני מזמינה אתכן לשבת ולכתוב לעצמכן. מה באמת בא לך? זו ההזדמנות לבדוק, לנקות את כל מה שכבר לא רלבנטי, לבחון מחדש את הרצונות והחשקים שלנו, לבחון ולהתחבר לאלו שהכי מניעים אותנו. וזה בסדר גם להיפרד מכאלו שעשו את שלהם וכבר לא משרתים אותי בימים אלו. קחו דף ועט ותתחילו לכתוב, פשוט תכתבו, תנסו למלא שני עמודים בלי להפסיק (בהתחלה יצאו כמה שורות, אז אולי תתקעו, אל תפסיקו! תמשיכו לכתוב גם אם כמה שורות אתן חוזרות על עצמכן או אפילו כותבות "בלה בלה בלה" אחרי כמה שורות כאלו יעלו דברים חדשים... מרגשים...)

אחרי שהעזנו לגלות לעצמנו מה באמת בא לנו, צריך לבחור. לבחור האם אני מתחייבת לחיות לפי מה שאני רוצה או לפי מה שאני צריכה. נכון כולנו (אני מניחה) צריכות ורוצות עוד כסף, עוד לקוחות אבל השאלה האמתית היא כיצד אני אעשה זאת. האם אעשה זאת לפי "הצריכה"  או קודם כל לפי "הרוצה".

ואז מגיע השלב המאתגר ביותר, לשחרר את הדרך, לשחרר את התוצאות. אין לנו יכולות לשלוט בתוצאות. אני יכולה בכל דרך אפשרית להתכונן למהלך שיווקי, לדייק אותו, שהוא יהיה המהלך הכי מטורף, מדויק, שכל המומחים בכל העולם צופים לו הצלחה כבירה ... ולמרות זאת... אין לי באמת שליטה בתוצאות. אני לא יכולה להבטיח שלקוח אחד יגיע. אני רק יכולה לשלוט במה שאני עושה. ולכן אחרי שבחרתי ב"רוצה" אני צריכה לשחרר את התוצאות.

מניסיוני הרב, וזה מפתיע אותי בכל פעם מחדש. אנחנו נקבל את התוצאות כאשר נבחר ב"רוצה" ולא "בצריכה". זה קסם כזה שעובד לשני הכיוונים.
למשל אם אתן עמוסות וכאשר לקוחות מתקשרים אתן מתעצבנות אומרות לעצמכן "אוף! די כבר! נמאס לי! כמה אפשר" (כמובן שאז עונות מחוייכות :) ) אז לאט לאט הלקוחות יפסיקו להתקשר... כי אתן סימנתן לעולם, ללקוחות, לעצמכן שאתן לא רוצות שלקוחות יתקשרו.
ומצד שני, אם אתן רוצות עכשיו שיגיעו מלא לקוחות ויקנו את המוצר/ השירות החדש שלכן. הוא מרגש אתכן, הוא מדוייק לכן, הוא הדרך לממש את הפוטנציאל ואת "הרוצה" שלכן אז פתאום תגלו את המיקריות.
במקרה יתקשרו מחברה גדולה ויעשו הזמנה ענקית, במקרה יראו את הפרסום שלכן בפייסבוק ויזמינו אתכן למכירה, במקרה ביום שבת תפגשי קולגה מעניינת שתזמין אותן לשיתוף פעולה יהיו המון במקרה.

אבל אל תשכחו.... זה יקרה אחרי שתדייקו ותעמיקו בשאלה "מה בא לך?" ותעיזו לשחרר את התוצאות.
 אלו ממילא לא בשליטתכן אז אין לכן מה לדאוג לגבן.

ומשהו אישי אישי לסיום,
 אני אדם מאד מעשי, מי שפגשה אותי יודעת. אני אוהבת עשייה, חייה את החיים דרך עשייה. גם סבלנות אין לי יותר מידי. חברות שלי תמיד צוחקות עלי שמהרגע שהחלטתי ועד סיום ביצוע אנשים אחרים עוד לא סיימנו לנסח את השאלה. אם אני החלטתי שאני רוצה וילון תוך חצי שעה יהיה וילון והוא גם יהיה תלוי.
ולאור זאת, כל מה שכתבתי כאן, נכתב על בשרי קודם כל.
ההצלחות הכי גדולות שלי הגיעו אחרי שדייקתי לעצמי מה באמת אני רוצה
האכזבות הכי גדולות שלי הגיעו אחרי שעשיתי מהלך של "צריכה" ולא של "רוצה"
אני לא ידעתי מה זה לשחרר ובטח לא לשחרר תוצאות
אני חייתי בשביל תוצאות
אבל הבנתי שאשיג אותן דרך תהליך ושחלק עיקרי בו הוא לשחרר את התוצאות ולתת את כל כולי בתהליך
בעשייה, מתוך הקשבה פנימית ודיוק.

בימים הקרובים נדבר על הדברים שכל בעלת עסק חייבת להיפטר מהם, על  העוגנים הפנימים של בעלות עסקים, על חלומות, חוזקות, מטרות, על מקצועניות, על התמדה והתחייבות ועל עוד המון נושאים חשובים
 אני מאד אשמח אם תהיו איתי