יום רביעי, 29 בפברואר 2012

במקום שיש ציפורים יש חיים

הפעם בחרתי להקדיש את הפוסט כולו ל"פאן לי". אנחנו עובדות קשה, גם משווקות, גם מייצרות, עסקות מעל הראש במטלות העסק ושוכחות שצריך זמן לאיזון, מנוחה והשראה.

בחודשים האחרונים עבדתי קשה ללא הפסקה, השקתי קורס חדש, פתחתי מספר סדנאות מידי חודש, עובדת על דברים עתידיים וממשיכה ללוות עסקים ונשים מקסימות. הרגשתי שאני צריכה לצאת להפסקה, לצאת לקחת אוויר נקי, לפגוש השראה, לקבל ברכה ולצאת שוב עם כוחות מחודשים.

אז הקדשנו אני וכמה חברות, בעלות עסקים, יום אחד לעצמנו. המטרה הראשונה הייתה לקבל ברכה. הרבנית בושאייף, הייתה רבנית בטריפולי. כאשר העדה הטריפולטאית הגיעה לארץ, הם הקימו בית כנסת משוחזר כהומז' לבית הכנסת של הרבנית מטריפולי. קרו לי המון דברים טובים וניסים סביב בית הכנסת הזה ולקראת כמה מסעות וברכות שחברותיי זקוקות החלטנו להתכנס.


תפקידי היה לארגן את היום, הרי אם החברות באות מפרדס חנה הרחוקה אני חייבת לתת להן חוויה חד פעמית- וכך היה!

פתתנו את הבוקר בשוק רמלה, בין הדוכנים מצאנו את אורלי, בחורה צעירה, מעצבת את השמלות ומעבירה את הדגמים לתופרות- העיצובים והבחורה הקסימו אותנו. הפצרנו בה לצאת מהשוק אבל היא דווקא הסבירה לנו למה טוב לה בשוק.


אחרי שהצטיידנו בשלל אביזרים לפורים עצרנו לאכול את הבורקס הכי טעים שאכלתי בחיי!!! עד עכשיו אני מתרגשת ממנו. נעה וליאת גם התלהבו לגלות שמהיום יש להן עם מי ללכת להופעה של נינט.
אכלתו, התמקחנו, הצטלמנו והתמלאנו.

משם המשכנו לבית הכנסת ואחרי ברכות ואיחולים הגענו למקום נדיר וקסום, אלמז שמו וזהו מפעל שמטרתו לשמר את האומנות ומלאכת היד של העדה האתיופית. הגענו ופגשנו את אביבה, אתיופית שמנהלת את המקום והיא סיפרה לנו המון על מלאכת היד האתיופית.
מבורכות

היא סיפרה לנו שהמטרה של מלאכת היד היתה לשמר על המסורת ועל הסיפורים. פחדו שהסיפורים ילכו לאיבוד ולכן שימרו אותם דרך האומנות. וכאשר נכנסים למקום רואים שטיח קיר עוצר נשימה עם סיפורי התנ"ך רקומים בצבעוניות עשירה ומרגשת.

אביבה סיפרה לנו על תיבת האהבה, באתיופיה נשים בנידה היו הולכות לאוהל נשים, שם היו מפנקים אותן, דואגים להן ומנקים אותן. כאשר היו מסיימות את הנידה וטובלות במקווה הן היו שבות הביתה. התיבה נועדה להודיע לבעל מתי האישה בנידה ומתי לא- כאשר היא סגורה היא בנידה וכאשר היא פתוחה....

אביבה הרחיבה לנו את הלב כאשר סיפרה לנו שהציפור היא מוטיב חשוב באומנות, היא מעניקה שלווה, שמחה, פריון והרבה ילדים כי במקום שיש ציפורים יש גם חיים. איפה שיש ילדים יש ציפורים, איפה שיש שמחה וצחוק יש ציפורים. ומרוב התרגשות שכחתי את התמונה שלי שם (עוד סיבה לחזור).
אחרי שנתנו לנו לחטט בכל העבודות ועם שלל סיפורים וחוויות המשכנו למהרג'ה, מסעדה הודית צמחונית.
נכנסו לעולם אחר, הרגשתי כמו ברחוב נסתר בניו יורק. אלי קיבל את פנינו והחלטנו להזמין ארוחת טעימות. ביקשתי דיאט קולה והוא הציע שדיאט קולה אני אשתה במקום אחר! בדרך כלל אני עומדת על שלי אבל בחרתי לשחרר ולהתנסות עד הסוף. האוכל המשיך להגיע, להגיע, להגיע ואנחנו טרפנו אותו עם כל החושים.


 קיבלנו כדורונים עם פתח של לב ובפנים כדורונים קטנים, אני מדגימה איך אוכלים את זה שלב אחרי שלב...


 ישבנו ארבע נשים, אוהבות, עוצרות את החיים, את העסק, את הבעלים, את הילדים, את העולם ומקדישות יום לעצמנו!

המעגלים שנוצרו, החוויות שצברנו, העושר והאושר שנכנסו לנו לחיים וללב היו שווים את ההפסקה הזו! אז נכון שלקחת פסק זמן זה קשה, מרגיש כמו פריבלגיה של מעטי מעט, אבל היה חשוב לי לכתוב את הפוסט היום כדי להוכיח לעצמי שאפשר וכדאי לעצור לפעמים, זה לא חייב להיות יוקרתי או יקר, זה פה קרוב מתחת לאף, זה פה... רק צריך לעצור ולקחת!
רמלה- כמה כיף היה ואפילו קיבלנו נשיקה מאסולין

יום שלישי, 21 בפברואר 2012

ויקי ויקטוריה גבעתיים- מוקדש לך באהבה!

לקראת השיעור השלישי של הקורס נתתי לבנות משימה. ביקשתי מהן לכתוב שני סיפורי אהבה, באחד הן צריכות לכתוב סיפור אהבה בין שני גיבורים אשר לא מתקיים דיאלוג בינהם והשני, סיפור אהבה מבלי להזכיר פעם אחת את המילה אהבה. משונה, נכון? רציתי להוכיח להן שהן יודעות לכתוב! שהן יכולות לכתוב שונה, מיוחד, יצירתי, שהן יכולות לחשוב מחוץ לקופסא לכן גם יכולות לייצר ללקוחות שלהן תוכן איכותי ושונה.

את השיעור השלישי התחלתי בסיפור שאני כתבתי, סיפור שמאחד קצת את החוקים אבל מתאר את היציאה שלי לעצמאות. הוא משחזר אחד לאחד את השלבים, הרגשות, הפחדים וההתרגשות.

"לא בחרתי בה, זכיתי לגלות אותה ומאותו רגע שגיליתי אותה לא הייתה דרך חזרה. היא בערה בי, היא דרשה ממני להיות נוכחת, היא דרשה ממני לצאת, היא דרשה ממני לעמוד בצפיות שלה ולתת את המופע המרהיב ביותר.
לרגע חשתי ברת מזל על התשוקה המופלאה הזו, על הכישרון הנידר והאינטימי שלי, אבל היא לא הספתקה באינטמיות. היא רצתה להיות שם מול כולם, עומדת חשופה, חסונה, עם נוצות טווס צבעוניות ומנצנצות, מול כולם, דורשת מכיאות כפיים, דורשת את תשומת הלב של כולם.

ארורה היא! למה לא יכולתי להיות כמו כולם? הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה! למה אני צריכה את זה? למה דווקא לי? למה לא יכולתי להיות אחרת? היא מציפה בי פחדים, היא מציפה בי חרדות, היא מוליכה אותי בדרך אחרת, לבד. שוב האינטמיות, האינטמיות מחייבת. התחייבנו זו לזו וזה קשה, זה שונה.

היא בחרה לי את התלבושת. בגד ים קטן ולא תמיד נח, עם נוצות מגוחחות שלפעמים, אחרי שמתרגלים מרגישים בהן מאד נח.
מתחיל המסע, אני ניצבת מול מדרגות ברזל רטובות וקרות ואני לא רואה את הסוף. אני יודעת שאני חייבת לטפס, חייבת לצאת למסע בו זו רק אני והיא מתרחקות מכולם.
המדרגות רטובות וחלקות, הטיפוס מעייף והברכיים רועדות. אם אפול? אם אתעייף ולא אוכל להמשיך? אני כבר מתגעגעת לחום העוטף שלהם. כמה לבד אני פה. כל שריר בגוף שלי מתוח ופוחד, כל שריר וגיד בחרדת ביצוע. אני כבר מתעייפת? אני כבר מוותרת? אבל מה יקרה אם לא אוותר? האם אוכל לעמוד במשימה? ואיזו תועלת אפיק אם אגיע עייפה ואעמוד נכשלת מול כולם?

ארורה את! למה לא יכולתי להיות כמו כולם? למה לא יכולתי לעמוד שם למטה כמו כולם? מתבוננת, מעודדת, למה אני?
הרוח מגיעה והיא מביאה את ריח הכלור. הריח הנפלא שמזכיר לי את מגע המים, מזכיר לי את החופש שבמים, את הצלילה לשקט, לרכות. הוא מזכיר גם לה והיא מעלה אותנו למעלה. הגענו לצמרת, עומדות בנוצות מגוחחות על המקפצה, כל כך רוצות לקפוץ אבל... משותקות מפחד.
האם כבר מאוחר לסגת? כולם עומדים מעודדים שם למטה! כמה החיבוק שלהם חסר לי, כמה הוא עוטף אותי. הם קוראים ומעודדים ואלפי מחשבות עוברות לי בראש.
כל השרירים כואבים, עייפים, מכווצים ומותשים. אם אזוז לא נכון זה יכאב! לא תהיה לי שליטה על זה ולפני שאוכל לתקן אני אתרסק מול כולם, איזה אסון! כמה את ארורה!
ואז היא משתלטת. היא פורצת בחם עז מהבטן. מותחת את גופי, זרועותי נמתחות מעלה, רגלי בקלילות מרחפות מעל הקרש ואני באוויר
שקט
כמה חיכית לרגע הזה, הרוח מותחת את שיערי ונוצותי, אני מעופפת! רוקדת באוויר, מחייכת. לא רוצה שייגמר, מקווה שכולם מסתכלים, הלוואי ואצליח לגנוב עוד כמה דקות, שכולם יראו. כמה אני יפה, כמה אני מאושרת. כל תא ותא בגופי מאושר, כל תא ותא בגוף שלי אסיר תודה! כמה נפלא שמצאתי אותה!
 אני מיישרת את ידי וצוללת, המים עוטפים אותי, רכים, חמים, שמחים. ואז אנחנו שוב שיתנו לבד באנטמיות. איזה מסע מרגש עברנו יחד, כמה עונג לעבור אותו, כמה נעים לי עכשיו איתב רק אני והיא. אני והתשוקה המופלאה שלי. לא בחרנו זו בזו, לא הותאמנו זו לזו אבל כמה מופלא שקיבלנו זו את זו!
 תודה לך תשוקה מופלאה שלי!"



ואם לא יד בכך... ויקי, אישה מופלאה ויקרה לליבי, הצטרפה לקורס. הבוקר אחרי שבועיים, נפגשנו כולנו שוב. היא הוציאה קופסת עץ קסומה... פתחתי אותה וליבי יצא מרוב התרגשות! קיבלתי בובת עץ בעבודת יד של אלכסנדר גירארד!!! ממוספרת!!! עם נוצות צבעוניות ובגד ים צבעוני ולא נח! היא מחייכת, מאושרת, קסומה. כאשר פתחתי את הקטלוג גיליתי שהיא מספר אחת! וכן, אנחנו הנשים שיוצאות למסע עם הנוצות ונשארות לייך אנחנו מספר אחת!!! אני, הנשים שאיתי בקורס, אתן וגם את ויקי! גם את! יקרה ומרגשת! אוהבת!

*** למה אלכסנדר גירארד? אסביר בפוסט אחר, מספיק מילים ליום אחד :)

הנבחרת

השעה 9:00 בבוקר, לפני כחודש וחצי , היום הראשון של הקורס מכישרון גדול לעסק גדול. הן מגיעות לאט לאט, כל אחת מוצאת מקום מסביב לשולחן. מוצאת חברה עם הספל קפה והעוגה ביד ומחכה בצפייה שהקורס יתחיל. גם אני. נרגשת, רוצה לראות את הפנים שלהן, רוצה לשמוע אותן, רוצה מאד שיצליח!
היה לי ברור שאני הולכת לעבור איתן יחד ועם כל אחת תהליך. היה לי ברור שהוא הולך להיות מאד מאתגר ושזו תהיה הצלחה. הכלים, השלבים, השיטה, המשימות- הייתי בטוחה בכולם! ידעתי שכל אחת תצא עם חשיבה שונה על העסק שלה, שכל אחת תקבל כלים ורעיונות, משב רוח מרענן וצידה לדרך. אבל לא הסתפקתי בזה. רציתי נבחרת של נשים מופלאות, נשים מוכשרות מתחומים שונים, שיחד הכח שלה שווה יותר. שכל אחת מביאה את עצמה ועולמה לידי ביטוי והתמהיל שמתקבל מרגש ומשנה את עולמה של כל אחת.
ללא ספק זו משימה מאתגרת. משיעור לשיעור הרגשתי שאני על המסלול הנכון!

עינת הייתה הראשונה שהפתיעה אותי, היא יזמה את "הכח המשותף" הראשון. במקום שנלך לחפש נשים שמוכנות לשתף פעולה לקבוצות מיקוד, כל אחת תתרום מספר חברות ונעשה סבב בין החברות זו של זה!!! רעיון נהדר, הייתי מופתעת ושמחה ועוד יותר שמחה שגיליתי שהנשים שיתפו פעולה.


פעם בשבוע קיימתי שעת קבלה טלפונית, זה היה המקום לשאול שאלות, לעדכן בהתקדמות וסתם לשתף. בשעות הקבלה גיליתי שהן עובדות יחד! שהן נעזרות זו בזו בשיעורים, שהן משתפות ותורמות מהזמן שלהן לחברות שהכירו כמה ימים קודם.

השבוע נפגשנו לשיחת איחוד. התקבצנו שוב לאחר כמה שבועות הפסקה להתעדכן, להתייעץ וסתם לראות את הפרצופים האהובים שוב. נטע בעלת החנות הקסומה "שיינדלע" (שלפי התמונות תראו שכזו חנות עוד לא ראיתן!!!) התנדבה לארח אותנו, הכינה לנו שולחן טעים ערוך על כלים מפעם, מכל מיני מדינות ומתקופות שונות. אני הגעתי על תקן אורחת, ורק כי יכולתי גם איחרתי בכמה דקות! הפעם אני אחזיר להן!
אז זהו... שהן גם החליטו להחזיר לי ולאורך כל המפגש התלוצצו על המדריכה! באהבה וחוש הומור הן הרסו אותי מצחוק!

אז גיליתי שחלק התחילו לעבוד יחד, גילנו שכל אחת התקדמה, כל אחת בקצב שלה, שלכל אחת יש קשיים ואנחנו יחד יכולות לעזור, לעודד, לתת דעה, לתת עצה, לעור דיון, לענות מתוך הבנה, לחדד מתוך הכרות- וזה כי אנחנו הנבחרת!!! איזה כיף!!! איזו נבחרת!!!

בלי לדאוג שסיימו את שיעורי הבית, בלי לדאוג ללוחות זמנים, פשוט לשמוע מה עובר עליהן. פשוט לשמוע אותן כבר מבשילות, כבר מדברות אחרת, כבר יודעות איך ומה וחלק רק מחפשות את הזמן והתזמון הנכון.

וככה  בין צחוק ולניחום, בין סלט לקאפקייף הדליששס שירדן הכינה לנו, התאפשר לויקי למצוא לי כמה תמונות נפלאות. תמונות של נשים מגונדרות, רק נשים, יושבות להן יחד. כמה אני סקרנית  לשמוע על מה הן דיברו, מי אהבה את מי, מי חברה שלי מי אבל ברור שכולן "נבחרת" .


 הזמן ברח מבלי ששמתי לב, הגיעה השעה שהילדים חוזרים הביתה ולפני שהספקתי לעשות צילום נבחרת משלנו כולן הלכו. אז נשארה סיבה להיפגש שוב...

תודה לכן! תודה לכל אחת ואחת מכן! אין זה מובן מאליו, האינטמיות, ההדדיות, הפרגון, האמונה שהעסק של כל אחת מאיתנו ראוי, מיוחד ומגיע לו הטוב ביותר! תודה לכן נבחרת החלומות שלי!




יום ראשון, 19 בפברואר 2012

יום המשפחה שלי

עוד כמה ימים נחגוג את יום המשפחה, אין לי זיכרונות ילדות מיום המשפחה. אני למרות גילי הצעיר, עוד הייתי מכינה ברכות יום האם וקונה לאמא מתנות מטופשות בכלבו השכונתי. כיום, אחרי שלוש שנות אימהות לצד קרירה אני מבינה למה צריך לחגוג את יום האם, עוד יותר מתמיד.
אנחנו באמת עושות הכל, אנחנו עובדות, מגדלות ומטפחות, מנקות ומבשלות, מחנכות ומעשירות. גם אם בפועל אנחנו לא עושות הכל, האחריות היא עלינו, אנו מרגישות שהכל תפקיד שלנו והכל באחריותנו. אני רואה עסקים בהקבלה לילדים, גם העסק נולד מתוך תשוקה גדולה, גם העסק נולד מתוך הגשמה עצמית, הוא גם שלוחה שלנו, הוא מייצג אותנו ואנו רוצות שהוא יצליח, ישגשג, יהיה הכי טוב שהוא יכול ואנחנו נוכל להשאיר עוד חותם מהחיים הקטנים שלנו.

עוד כמה שבועות נועה תחגוג יומולדת שלוש ואיתה גם העסק שלי יחגוג שלוש שנים. הן נולדו יחד, בעוד נועה טרפה את העולם, העסק שלי ניסה להבין מי הוא ולאן הוא הולך. נועה נולדה ביום העצמאות, כמה סימלי שזה היום בו הבנתי שאני חייבת לצאת לעצמאות, שאני חייבת להגשים את התשוקה, שאין טעם בהגיון או שיקולים רציונליים, זה פשוט חייבת לקרות. לקחו עוד כמה שבועות של טירוף הלידה וצבירת ביטחון. ימים קשים בהם התשוקה לא וויתרה, היא לא הניחה לי אף לא לרגע ולבסוף עשיתי את המעשה.

ומאז כל יום, אני לומדת לג'נג'ל, אני לומדת להקדיש לכל אחת התשוקות שלי את זמן האיכות, את הטיפוח, את החגיגות אבל גם לומדת לאזן, לומדת לשים גבולות כדי שנוכל להתקיים בסינרגיה כולנו זה לצד זה.

גיליתי שני דברים. אחד, זה עניין של החלטה! פשוט החלטתי שהזמן שלי עם נועה חשוב יותר מהכל ולכן כמעט ולא תמצאו אותי עובדת בשעות אחרי הצהריים. יש מקרים וימים חריגים אבל כהחלטה זה כמעט ולא קורה. גם בסופי שבוע, אני לא עובדת!!! לא פותחת את המחשב! לא נכנסת לפייסבוק! פשוט לא! כי אם אני כבר איתה אז אני רק איתה וזה הזמן המשפחתי שלנו, כולנו יחד.

התגלית השנייה, היא שלא קרה שום דבר אם מידי פעם מפירים את הכללים. לר יקרה שום דבר נורא אם מידי פעם אני אפתח סדנת ערב והיא תבלה עם הקרובים, לא יקרה שום דבר אם יום אחד היא לא תלך לגן ותעשה עם אמא יום כיף! לא יקרה לי, לה, לעסק שום דבר! פשוט לשחרר, לדעת שאני יכולה לתמרן, לדעת שהבחירה בידי, ויש פעמים שאחד מהם (נועה והעסק) צריך יותר תשומת לב וזה בסדר! אני אאפשר.

שואלים אותי למה אני עובדת עם נשים, אז יש המון סיבות בעיקר כי זה האתגר והתשוקה שלי. אני מבינה נשים, אנחנו עובדות שונה, אנחנו חושבות אחרת מ"עסק רגיל". אנחנו חשופות בעסק, הוא מורכב וחלק בלתי נפרד מעצמנו, מחיי המשפחה שלנו ומההגשמה העצמית שלנו. מסיבה זו תמיד, תמיד, תמיד אני מתחילה את התהליך של הליווי מחזון! מה את רואה? איך את רוצה שיהיה? וזה המקום לבחון איך את רוצה שהעסק ישתלב בחיי המשפחה, איך את רוצה שיזכרו אותך בעולם? מה חשוב לך בהגשמה שלך מעסק? לפי התשובות האלו אני יודעת לשרטט את העסק. נכון שיתכן והעסק נועד לגדולות, ואם נעבוד נכון הוא מסוגל ליותר, האתגר שלי ושל כל בעלת עסק היא למקסם את הצלחת העסק לצד המשתנים האחרים שחשובים לנו הנשים במפה.

נעה זני אוצרת רגעים בצילומים מופלאים
 אני לא מבטלת את הרצון של נשים להיות שם שהילדים חוזרים מהגן, גם אני רוצה להיות שם. אני לא מבטלת נשים שאומרות שהן רוצות עסק קרוב לבית, אני מעודדת נשים לחזק את התא המשפחתי לצד גדילת העסק ואף פעם לא ממליצה לנשים לוותר על אחד מהשניים. כל אחת תצא למסע הזה ותגלה את האיזון, תגלה את החוקים שלה, איך היא מגדלת את כולם יחד. אבל בשביל היה יום האם! כי אנחנו יכולות, למעשה רק אנחנו יכולות! יכולות לטפח, לגדל, להעניק וגם לקבל!

התפקיד שלנו מסובך ומאתגר יותר אבל הוא שלנו, ואנחנו נעשה אותו לפי החוקים שלנו! נשתחרר מביקורת חיצונית! נשתחרר מחקרים שאומרים דברים נוראים! ונקשיב לקול הפנימי! נאמין בנו, בילדים, במשפחה ובעסק שכולם יצליחו ויפרחו זה לצד זה!


 לאמא שלי, האחת והיחידה! זו שעבדה, הקימה עסקים, למדה, טיפחה, גידלה, חיבקה, חינכה ואהבה תודה! לא יכולתי לבקש אמא טובה יותר וכן כן כן אני זוכרת שזה יום האם! (אבא גם אתה תקבל כרטיס ומתנה אבל אל תספר לאמא, שלא תכעס)

**** נ.ב הפוסט הזה היה אמור לעלות היום בצהריים, אבל רק להוכיח טענה, את רוב היום ביליתי עם נועה בבית חולים כי היא שוב פרקה את המרפק....

יום שני, 13 בפברואר 2012

סערת רגשות

אבל מיה! לא נעים לי!
אני פוגשת את "הלא נעים לי" הזה הרבה.כחלק מהגדילה והשיווק של העסק אנחנו הרבה פעמים זקוקות לעזרה. אנחנו תלויות בנדיבותם של אנשים אחרים וצריכות לבקש עזרה. אנחנו רוצות שיכתבו עלינו על העסק המקסים שלנו, אנחנו רוצות לעשות שיתופי פעולה ולהכיר בעלות עסקים שיחד נוכל לעשות דברים נפלאים, אנחנו רוצות שבעלת עסק אחרת תשים אלינו לב, אנחנו רוצות המון דברים, אבל "לא נעים לנו". לא נעים לנו לבקש עזרה, לא נעים לנו לעמוד חשופות ומבקשות. למה? אם המצב היה הפוך? לא הייתן שמחרות לעזור? אם היה ביכולתן להעניק לאחרת עזרה ותרומה לא הייתן ממהרות לעשות זאת? ממש כמו שחברה טובה מבקשת את עזרתנו. אז לא כולן כמונו, לא כולן יעזרו, לא תמיד יעזרו אבל זה בסדר לבקש. למעשה זה יותר מבסדר, ככה עובד העולם. אנחנו צריכות כתף ויד, אנחנו צריכות יד שתקדם ותוביל אותנו.
wednesdaymartin.com

יש לי חברות וקולגות נהדרות וגם המון לקוחות פז נפלאות כולן שמחות לעזור, כולן שמחות לפרגן, מבלי שאבקש הן כבר רתומות, מגוייסות ומפרגנות בענק. אבל גם אני הרבה פעמים צריכה לבקש עזרה, גם אני הרבה פעמים צריכה להתמודד עם הלא נעים לי הזה. ואני עושה זאת, למרות הקושי, כי התשוקה מפצירה בי! לא יכול להיות שבגלל שלא נעים לך אני אצטרך לשלם על זה! היא אומרת לי. ואני צייטנית מבקשת עזרה ובולעת את הלא נעים לי! ואז מגלה שזה לא נורא! שזה פותח לי דלתות ושיתופי פעולה פנטסטים.

אמאלה! לא! לא נראה לי! בשביל מה?!
גם את זה אני פוגשת. את המקום בו נשים סקפטיות, מקובעות, נאחזות במה שיש ומפחדות לשנות! הפחד מלהצליח, מביא המון סיפורים שאנחנו מספרות לעצמו, אני לא רוצה לגדול, אני לא מאמינה שעלי זה יעבוד, אני לא מוכנה לחוקים חדשים, אני רוצה להיות בבית באחת ולא מוכנה לשנות את אורח החיים שלי. הפחד הזה הוא תולדה אבולציונית. כמו אינסטיקט שחזק מאיתנו. הוא נועד לגרום לנו להישאר עם העדר, לא לצאת ולחקור עולמות חדשים, לא לשנות דפוסי עולם, שנמשיך להיות להקה כי הלהקה חשובה מהפרט. טוב, לפחות פעם זה היה ככה. כיום כדי להגשים את עצמו, כדי לתת הכי טוב לעסק שלנו אנחנו חייבות לצאת למסע של עצמנו. כמו אינדיאני שמתבגר וצריך לצאת לעולם הגדול בעצמו, הוא יחזור עוד כמה שנים אבל את המסע הזה הוא יצטרך לעבור לבד, בעצמו.
נכון, מתעוררים פחדים, חדרות ביצוע וללכת נגד הטבע זה קשה. זו משימה לאמיצות ומסורות, אופטמיות שאמינות בעצמן ולא מוותרות על ההגשמה העצמית שלהן! אבל אני משוחדת, אני זו שמעבירה קורסים וסדנאות לפני היציאה למסע הזה:)


ואיך מנצחים את זה? באהבה
יש המון סוגים של אהבה, האהבה שלי לעסק שלי היא פשוט תשוקה עזה. אני מאוהבת בעסקים, בנשים שמנהלות עסקים, אני מסורה לתחום, אני סקרנית ושואלת ולומדת כל הזמן. אני משתוקקת פשוט לעשות את מה שאני עשוה וזה חזק מהכל! האהבה שלי ללקוחות שלי, היא שגורמת לי לרצות את הטוב ביותר בשבילהן, האהבה שלי לעולם השיווק (הזוי לא?!) גורמת לי לשתות הכל ולצקת את התורה בדמותי, אני ללא מילים כאשר אני צריכה לתאר את הכח הגדול, החזק שמניע ומוביל אותי. הוא לא מגיע ממקום כוחני, הוא לא מגיע לכבוש, הוא לא מגיע לשים דגל, הוא מגיע מאהבה, מתשוקה לא נגמרת. וכאשר אני מרגישה אותה, חזק חזק מזרימה לי את הדם- אני יודעת שעשיתי נכון! אני יודעת ששווה להתמודד עם הפחדים וחרדות הביצוע, אני יודעת ששווה לבלוע קצת לא נעים לי! אני יודעת שזה שווה הכל! ובעיקר שווה את המחיר של העדר התשוקה, של העדר המסע, של העדר ההגשמה העצמית.



 מחר יום האהבה הלועזי, יום נהדר לאהוב את עצמנו, לקבל את עצמנו עם הלא נעים ועם הפחדים אבל גם עם התשוקה, לא לבטל אותה, לא להקטין אותה. היא תוביל אותנו, היא תצמיח אותנו, היא תגרום לנו עונג אילהי, היא מקור הגאווה שלנו.
ואלו שרוצות וצריכות עזרה במסע... אני מזמינה אתכן לקורס שלי, קורס מכישרון גדול לעסק גדול, שקם כדי לתת לכן את הכלים האלו לצצ המון כלים שיווקי חשובים. אלו יחד יעזרו לכן לגדל עסק מצליח. יעזרו לכן לבנות אותו מהיסודות ועד השמיים (כי בעסקים אין גג) כמו שצריך, כמו שנכון לכן, כמו שהתשוקה דורשת, ואתן תקבלו את כל הכלים לעזור לתשוקה לפרוץ.
 הקורס נפתח ב- 28.2, 9:30-15:00, בתל אביב, פעם בשבוע במשך ארבעה שבועות. לפרטים ניתן לפנות אלי במייל או בנייד- maya@maya-landau.com  052-2432424

ועכשיו לתשוקה של אישה אחרת, חברה, שלא ביקשה, שלא יודעת, שלא מצפה לזה!




ליאת ורדי בר היא חברת אמת, היא שם תמיד, מצחיקה, מנחמת וקולגה מהאגדות, כזו שתמיד תייעץ ותעזור, תמיד תחדש, תמיד מקצועית ומקצוענית. לאחרונה עברה לגבעת עדה, פנינה צפונית שמאד יקרה לליבי. מחר!!! כן מחר יום שלישי! היא מקיימת סדנת פייסבוק לבעלות עסקים, היא הולכת ללמד איך נגשים למשימה? איך בונים אסטרטגיה? איזה כלים חשוב שנכיר? מה עושים בפייסבוק לכל הרוחות?איך עושים את זה נכון ומה אסור לעשות! הסדנא עולה320 ש"ח ומחר-אבל רק מחר ולרגל ולנטיין תתקיים בעלות של 200 ש"ח בלבד!!! והיא מתחילה בשמונה וחצי בערב בכרכור, היא אמורה להתקיים כשעתיים אבל אני יודעת שלא תוכלו לתת לה ללכת! אז תהיו ספונטניות!liatvardi@gamil.com

יום ראשון, 12 בפברואר 2012

I DID IT MY WAY



"רמיזות קופה", "לעוף על עצמי", "לעשות חי"ר", "לבנות עץ", "מעוין הקסם", "לבסס עוגנים" ו"חלאס"- אם אתן לקוחות שלי המושגים האלו ברורים לכן כשמש, אבל אם אתן לא לקוחות שלי זה נראה כמו שמות של מבצעים צבאיים במקרה הטוב. אלו רק מושגים שלי, מושגים בהם אני משתמשת להמחיש את שיטתי.

אני יודעת שאני עושה דברים אחרת, אני יודעת שזר לא יבין זאת, פשוט לא יצליח להבין את הדבר הזה שנקרא "מיה לנדאו" אבל אני יודעת שזו אני ואין מה לעשות.  השבוע הוקסמתי לגלות שתי קבוצות של נשים מופלאות שמבינות ומיישמות את כל רשימת המושגים המצחיקים האלו.

אי שם בפרדס חנה הצפונית, ישבו יחד קבוצה של 12 נשים, מעצבות ויוצרות, בעלות עסקים, חלקם וותיקים יותר וחלקם צעירים יותר. הן שקדו פעם ראשונה על מכירה משותפת בפרדס חנה. עד אותו יום אף אחת מהן לא ארגנה מכירה אלא נהגו להצטרף למכירות כמו בתים פתוחים ועוד. על ההחלטה לקיים מכירה תוכלו לקרוא פה.
נעה זני צילמה אותי עם החברות ועם הנשים המוכשרות

מתוך הקבוצה כ- 7 נשים הן  לקוחות שלי, הגיעו לסדנאות, לקורס או לייעוץ אישי. הן ישבו יחד, במטבחה של ליאת שרון והצליחו להרים אירוע לתפארת. במינמום תקציב, עם הנחיות, נזיפות וחיוכים שלי, המון רצון ועבודה קשה, הן עמדו במשימה. כל אחת ואחת הצליחה לחוות מיני קוסמוס של שיווק, איך מצליחים להגיע ללקוחות עם בשורה ולהניע אותם לרכישה בזמן כל כך קצר, איך בשיתוף ועבודה של קבוצה אפשר להגיע לתוצאות טובות יותר. והן עשו את זה! הן עשו את זה בגדול ובהצלחה גדולה!

ומעל לכל הן זכו בסמינר יישומי מזורז לבעלות עסקים! כמה עונג היה לראות את הבנות שלי (כן אני אוהבת אותן ורוכשנית כלפיהן) מצליחות, מחברות, מסבירות, בטוחות בעצמן, יודעות, מובילות, נרגשות ובעיקר קוצרות את הפירות על העבודה הקשה!

הקבוצה השנייה והטרייה היא הנבחרת שלי. שבוע שעבר סיימנו את הקורס הראשון שלי "מכישרון גדול לעסק גדול", ישבנו שם נשים עסוקות, לחוצות, ממהרות, ולא מצליחות לסיים! לא מאמינות שזה נגמר!  הבנו שלמעשה הספקנו את כל התכנית ובכל זאת נוצר שם משהו שאף סילבוס או פוסט יוכלו לתאר. כמו מסע כומתה, נעזרו זו בזו בחודש האחרון. למדו אחת מהשנייה, שיקפנו, שיתפנו עמדנו ללא כחל וסרק רוצות ללמוד ולהשתפר, רוצות את הטוב ביותר לעסק שלנו, ועושות את זה  בחיוך גדול, בלב ענק, עם אכפתיות, פאן לי ובאמת שעפנו על עצמנו. :)

רגעים מהקורס
השאיפה שלי הייתה, בארבעה שבועות להגיע לנקודות חזקות, להגיע למקום בו הנשים מבינות את העסק, מבינות מה הצעדים הבאים שהן אמורות לצעוד. בניתי תכנית קורס, הכנתי משימות, צדתי סרטונים ודוגמאות, כתבתי, מחקתי, שיפרתי ולבסוף הקורס היה מוכן. כל יום מחדש הייתה התרגשות גדולה, על שעת קבלה קיוויתי לשמוע שהן מבינות, שהן מצליחות, שהאסימונים נופלים,  כל משימה ושיעורי בית ניתנו עם המון מחשבה ותקווה. וגם הן עמדו בהצלחה במשימות, כל אחת עם האתגרים שלה ושל העסק שלה, כל אחת בקצב שלה, כל אחת עם השקפת העולם שלה. אבל יחד הן הנבחרת המיוחדת שלי, נשים מוכשרות, מיוחדות בתמהיל גאוני, המשלב כל מיני עסקים ונקודות מבט שונות, של כל מיני נשים ממקומות שונים בנקודות שונות בחיים. הנבחרת המיוחדת שלי! כמה גאה היא עשתה אותי! כבר הבוקר קיבלתי כמה מיילים משמחים שמספרים לי על הצלחות קטנות, על שינויים גדולים ומברכים, על התנסויות ואני כל כך מאושרות!

 האהובות שלי למדו ללכת והן רצות בגדול! היזהרו הן מגיעות!

את כל הקורסים והסדנאות שלי אני פותחת במתכונת מצומצמת, זו הייתה בחירה שלי לשמור על האינטימיות של הקבוצות ולפתוח עוד תאריכים שיאפשרו לכל הנשים שרוצות להצטרף גם. את הקורס הקרוב ביקשתן שאפתח לפני פסח, כדי שעוד תוכלו ליהנות מהכלים לקראת עונת השיא, אז אני פותחת עוד קורס ב- 28.2,9:30-15:00, בתל אביב,לפרטים נוספים על הקורס אתן מוזמנות לקרוא פה, או לפנות אלי למייל/ נייד: 052-2432424/ maya@maya-landau.com

אני מאד ממליצה להזדרז ולהירשם למי שרוצה כי במרץ גם אני חייבת לנוח (פוסט בהמשך).J