יום ראשון, 30 באוקטובר 2011

איך לכל הרוחות יוצאים לעצמאות?!


את עושה שטות! חכי מה דחוף לך?! מאיפה תביאי את הכסף?! מי יקבל אותך חזרה?! את מתנהגת בחסר אחריות! נו באמת, לא יותר פשוט למצוא תחביב?!

אני תמיד מספרת שהחברות שלי והמשפחה שלי היו שם בשבילי, הם היו כח מניע שעזר לי לקבל ולהתמיד מידי יום בהחלטה לצאת לעצמאות. אבל היו גם "נשמות טובות", אנשים קרובים, מפוחדים שגרמו לי להרגיש כל כך קטנה, כל כך לא מוכשרת, כל כך מבולבלת. אני יודעת שהם באו ממקום טוב, אני יודעת שהם רוצים בטובתי ואני גם יודעת שהפחדים שלהם הם אלו שמניעים אותם. אבל בכל זאת הם לא הרפו.

אני פוגשת ומכירה נשים שנמצאות בדיוק בצומת הזאת, המעבר להקים עסק, המעבר להיות עצמאית. לרוב הן עומדות ומחכות, מפחדות לחצות את הכביש, עושות צעד קדימה ומיד נסוגות אחורה. יש להן המון רעשים בראש, המון פחדים, אינסוף סמני שאלה, אינסוף עצות ומעשיות שהן כבר לא מסוגלות למצוא את קול ההיגיון.


הצומת הזו היא צומת כל כך רגישה, כל כך גורלית. לפעמים גם האישה הכי חזקה ואסרטיבית נתקפת פחדים עד כדי חוסר אונים ותסכול. יש משהו בנו שסופג, סופג גם מה שלא שלנו. אנחנו לוקחות על עצמנו הכל, את ההורים, הילדים, בני הזוג, החברים, החופשה השנתית- קודם כל אנחנו מעמיסות רק אחר כך מבינות שלקחנו על עצמנו יותר מידי.

אז כאחת שעשתה את כל הטעיות ושרדה לספר, חשוב לי להיות פנס, חשוב לי להיות האישה הנחמדה שעוזרת לך לחצות את הכביש, כי אני יודעת שאחרי שתגיעי את תהיי בסדר, אני יודעת שאחרי שתעשי את הצעד הראשון תתחילי לדלג.

מה ששלי שלי ומה שלא פשוט לא! אני אוהבת אותה, למרות שהמחמאות היחידות שהיא מכירה הן האקספוזיציה של ירידות חסרות תקנה (וואי מיה איך רזית, כל הכבוד! זה היה פשוט אסון איך שהסתובבת קודם. נהדרת שלי סופסוף תספורת שלא מבליטה לך את האף! איך הצבע הזה עושה לך פלאים, ממש לא רואים את החצ'קונים שלך, את חייבת ללבוש רק שחור מהיום!) נו, מה לעשות ככה היא. כשסיפרתי לה שאני אומללה ורוצה לצאת לעצמאות קיבלתי מונולוג של חצי שעה בו היא מונה כאלף סיבות למה אסור לי לעשות את זה, איך אני הולכת לשקוע בחובות, איך אני הולכת להתגרש, איך אני הולכת להיכשל, איך אני הולכת לעשות צחוק מעצמי. ואז הבנתי... אלו הפחדים שלה, זו האומללות שלה! זה ממש לא שלי! אני לא הולכת להכניס לעולם שלי את הפחדים האלו!

הוא לעומת זאת שמח, הוא היה נרגש. הוא ראה איך אשתו סופסוף הולכת להיות ראש ממשלה. "תחשבי בגדול", "לכי על זה, אל תתספקי בפחות מהטוב ביותר". והוא הלחיץ אותי, בדיאבד זה לא בגלל הצפיות שנגזרו מהאמון שלו אלא כי לו ולי יש חלומות שונים לגבי העתיד שלי. אני לא רוצה להיות ראש ממשלה, אני גם לא רוצה להיות מנכל"ית גדולה, אני רוצה לעשות את מה שאני עושה היום. אני רוצה להצליח, אני רוצה לעבוד טוב ואני רוצה לשחק עם הבת שלי אחרי הצהריים בגינה, אני רוצה לקחת אותה לחוגים ולאפות יחד עוגות.
לבסוף הבנתי שכדי להצליח אני חייבת  לבודד את הפחדים והחלומות של האחרים משלי. אני חייבת להתמקד קודם כל בשלי. בחלומות ובפחדים.


נמלה חרוצה ושקדנית- אחרי שהתיידדת עם החלומות והפחדים שלך, הגיע שלב המחקר. אני שונאת את המושג תכנית עסקית, לרוב מי שמכינה תכנית עסקית לא באמת יוצאת עם כלים. היא לא באמת למדה, הבינה, חקרה ומסוגלת כרגע לנתח ולהוביל את העסק שלה. זה טופס! אני מאמינה שכיזמית את חייבת להשקיע בעצמך. את ראויה לידע, את ראויה לכלים, את ראויה לעזרה! אנחנו לא יכולות לעשות הכל מלידה אבל לחלום שלנו מגיע שמי שמובילה אותו תהייה הכי טובה- וזו את! לכן חקרי את הסביבה והשוק בו את הולכת להשתלב, חקרי את קהל היעד, חקרי מודלים מחו"ל שהצליחו, חקרי והיפגשי עם נשים שעשו את זה כבר (תתפלאי לגלות כמה הן תומכות, כמה הן רוצות לעזור, כמה טעויות הן יחסכו לך). קראי מאמרים ומחקרים, לכי לסדנאות, לכי ליועצים. אל תעבדי עם אנשים שגורמים לך להרגיש טיפשה ולא מוצלחת- זו לא את זה הם.

תמיכה- אבא שלי! אוי כמה אני אוהבת ומעריצה את האיש הנפלא הזה! האיש הזה היה שם בשבילי תמיד, הוא עבד קשה אבל תמיד היה  מוצא את הזמן ומסדר ומתקן לי הכל. את הצעצועים ששברתי, הוא היה עושה סולחה עם חברות שרבתי איתן, היה מדביק את ליבי כשבחורים שברו אותו. הוא רגיל לסדר לי, לתקן לי. אז אמרתי לו "אבא, רק תקשיב, רק תגיד לי שאתה פה, רק תגיד לי שאתה מאמין שאני אהיה בסדר". כשאנחנו יוצאות למסע הזה אנחנו צריכות קהילה תומכת, אנשים קרובים ואוהבים שפשוט יהיו שם, אז אל תחכו לשעה של ריב, תגדירו מראש מה את רוצות, תגדירו מראש ובכל שיחה למה אתן מצפות ומה אתן זקוקות לו כרגע. נהלו שיחה עם בן הזוג, עם ההורים, עם הילדים, עם החברים ועם מי שתבחרו- גייסו אותן לתמיכה.


אבאלה
תקשיבי לתמרורים של הגוף שלך- הוא מכיר אותנו לפעמים יותר טוב ממה שאנחנו מכירות, הוא מסמן לנו את הדרך הנכונה. בסיום חופשת הלידה שלי, האוויר שלי לא נכנס לריאות, הוא נכנס לשק ענקי של מועקה ושבועות הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום. ידעתי שעד שלא התייחס לסימנים לא אצליח לנשום לרווחה. ביום שבו הודעתי שאני יוצאת לעצמאות, ממש בסיום המשפט נכנס משב מנטה רענן וצעיר ומילא את ריאותיי המשוועות לאוויר. אנחנו יכולות להסתובב תקופה ארוכה כשהגוף מאותת לנו בכל דרך אפשרית שאנחנו בדרך הלא נכונה. אנחנו רק צריכות להקשיב לו, אנחנו חייבות לראות את הכיווני דרך שהוא נותן לנו.

לגדל את התינוק שלנו- בשלב מאד מוקדם של האימהות שלי הבנתי שלה יש קצב שונה, שגם היא כמו אמא שלה ממהרת ורוצה הכל עכשיו אבל היא קצת יותר הססנית, היא קצת יותר מחושבת והבנתי שצריך סבלנות, שצריך להיות שם איתה כל הזמן ולתת לה להמשיך בקצב שלה, שצריך לעודד אותה על ההצלחות שבדרך ועל המאמצים ולא לחכות למבחן התוצאה. (בסוף היא דיברה בגיל 8 חודשים, הלכה ב11 חודשים, שרה בגיל שנה וחצי ולא עוצרת מאז) גם לעסק שלנו מגיעה אותה מידה של חם, סבלנות, עידוד. אנחנו מוכרחות לראות את המאמצים שלו לצמוח ולגדול, אנחנו חייבות לתת לו מרחב תומך, אנחנו חייבות לתת לו את הזמן שלו ולראות את התחנות שבדרך.
בסוף היא הספיקה הכככל



זה היה ארוך, אבל בבקשה, מגיע לך! את ראויה לחלומות שלך! יש מסביבך המון פנסים נחמדים שישמחו להאיר לך את הדרך לחלומות שלך- קחי אותם ותצליחי!




יום שני, 24 באוקטובר 2011

אם, למה ומדוע....


אם רק הוא יגדל עוד טיפה.

אם רק אני אסגור עוד עסקה.

אם רק בחודש הקרוב אני אצליח למכור יותר.

אם רק אני אקבל את הפרויקט הגדול.

למה לי לשנות? ואם אקלקל מה שעשיתי.

למה היא מצליחה ואני לא?

למה לא להסתפק במה שיש?



אלו רק חלק מהמשפטים שאני שומעת. אותם משפטים של בעלות עסקים, שמחכות. מחכות להצלחה שתבוא כדי שיוכלו להשקיע בעסק. אותם תירוצים שאנחנו מקיפות את עצמנו, לא מאפשרים להצלחה להגיע לעסק.

אנחנו רוצות להשקיע בעסק, אנחנו קונות ציוד וסחורה, אנחנו גם מוכנות להשקיע בפרסום ופעילויות מיוחדות אבל קשה לנו להשקיע בעצמנו כיזמיות וכבעלות עסקים. ציוד מתכלה, מלאי בא והולך, פרסום מופיע ולמחרת נשכח אבל אנחנו פה! אנחנו נעמוד בראש העסק הזה, אנחנו נמשיך להיות פה ולהוביל את העסק הזה להצלחתו!

צילום: נעמי יוגב
המקום האסטרטגי ביותר להשקיע בו הוא למעשה בנו. רק אנחנו נוכל לייצר את התשואה הטובה ביותר לעסק שלנו, רק אנחנו נוכל להוביל אותו לשפע ושגשוג. הידע שלנו, הכלים שרכשנו לעצמנו לעולם לא ילכו לאיבוד. נהפכו, הם הבסיס האיתן להצלחתו פריצתו של המותג שלנו.

בסיום הסדנא האחרונה שלי ניגשה אלי בעלת עסק ותיק יחסית  ואמרה לי " מיה, אלו היו החמש מאות שקלים הכי טובים שהשקעתי בעסק שלי". כמובן שתיקנתי אותה בהומור  ואמרתי שאלו היו רק  490 ₪ אבל שמחתי מאד לשמוע את זה. זו הייתה כוונתי, לאפשר לבעלות עסקים, לבוא ליום אחד, במחיר ממשי וללמוד  כלים יישומים וללמוד מתי להשתמש בכל כלי. להבין את תפקידנו כבעלות עסקים ולתכנן את השיווק של העסק שלנו.

אז  תקבלו את ההחלטה הנכונה ותשקיעו בעצמכן. תוכלו לעשות את זה בדרכים רבות ולבחור מבין חלופות- העיקר תשקיעו בעצמכן כבעלות עסקים!

הסדנאות שלי מיועדות ליזמיות מתחומי העיצוב, יצירה ולפייסטייל. אני אוהבת את האינטראקציה וההדדיות שנוצרת בקבוצות של נשים. אני אוהבת לראות שיתופי פעולה נרקמים ופרויקטים משותפים יוצאים לדרך. אך מעבר לחוויה הכיפית והמפנקת חשוב לי לתת את המהות, את הכלים והאסטרטגיה החשובה ולכן הסדנא מחולקת לשני חלקים:
צילום: ענבל גיבור

בחלק הראשון של הסדנא אנחנו יוצאות מאזור הנוחות, מגדירות חזון לעסק שלנו, לומדות את הסביבה העסקית, מכירות ומפלחות את הלקוחות הפוטנציאלים שלנו, מכירות כלי מחקר שיעזרו לנו לנתח את השוק, מגדירות את הזהות של העסק שלנו ומתכננות את הצעת הערך והמיצוב של העסק.

צילום: ענבל גיבור
בחלק השני של הסדנא אנו רוכשות את הכלים שיפגישו אותנו עם הלקוחות הפוטנציאלים, יחסי ציבור, רשתות חברתיות, פרסום, פה לאוזן, בלוגים, רשימות דיוור ועוד.

כל משתתפת מקבלת חוברת עבודה אשר תאפשר לה להמשיך בתהליך. היא תוכל לחזור אליה כל רבעון ולתכנן את הפעילויות של העסק לעתיד.


הסדנאות הקרובות יתקיימו בתל אביב, בשעות 9:30-15:00, בתאריכים הבאים:

2.11 יום  רביעי או 13.11
המחיר 490 ש"ח, (מחיר לאחת שמגיעה בזוג 400)

לצפוניות, נותרו עוד מקומות בודדים בסדנא שלי בפרדס חנה אצל הדס שלום אשר תתקיים ב- 31.10

לפרטים והרשמה-052-2432424 או maya@maya-landau.com


צילום: נעמי יוגב

יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

לא משנים נוסחה מנצחת?


לי ולברק יש הרבה אהבות משותפות, שתי אהבות גדולות שלנו הן אוכל וקולנוע. אנחנו אוהבים מסעדות חדשות, מנות מיוחדות, לרוב אנחנו אוהבים להגיע למסעדה חדשה ולאכול הרבה מנות "קטנות", ככה אנחנו חווים יותר מכל מסעדה. אנחנו רואים באוכל אומנות (ולא בסטייל אייל שני, אנו נטולי פילוסופיה, אוהבים שטעים לנו, אוהבים שחדש לנו).



לעומת זאת בכל הקשור לקולנוע, אין יותר פלצנים מאתנו, אנחנו מנתחים כל סרט כמו שני מרצים בחוג לקולנוע. זה תחביב שלנו עוד מימי החוג לתקשורת.



רגע קצר של היכרות- את ברק הכרתי שהייתי בת 21, מלצרית בפאב המקומי והוא היה צעיר נחשק שהיה פוקד גם את הפאב בו עבדתי מידי שבוע. באחת הפעמים גילינו שאנו חולקים חוג משותף. אני למדתי תקשורת ומנהל עסקים במכללה למנהל והוא למד מדעי ההתנהגות ותקשורת גם במכללה למנהל. שאלתי אותו כמה קיבל במבחן האחרון והוא הסמיק ואמר 70, אני כסטודנטית שקדנית סיפרתי בגאווה שקיבלתי 100 ואם הוא צריך עזרה במבחן או בעבודה הבאה שיתקשר. מהר מאד הוא ניצל את ההזדמנות, וחודשים חשדתי שהוא איתי כי הוא מנצל אותי לימודית (מי שמכיר אותי יודע כמה זה אבסורד, אבל היום הוא צוחק ומספר שזה בהחלט היה כך). מהר מאד מצאנו את עצמנו לומדים יחד למבחנים, מגישים עבודות יחד ובעיקר מנתחים כל יצירה תקשורתית שעות, שעות על גבי שעות. משווים תאוריות, קומפוזיציות, היפרטקסטואליות, גישות, זוויות צילום וכל מה שיכולנו.



ביום שבת האחרון, החלטנו ללכת לסרט אחרי הצהריים. בדקנו  את שעת ההקרנה והלכנו לקולנוע "חן" ברחובות. למי שביקר באולם הקולנוע לפני יותר משני עשורים לא צפויה הפתעה. הקולנוע קפא בזמן. אין אשראי בקופות, אין עיצוב חדש, שיטת ההקרנה נשארה אותה שיטה מיושנת, המושבים לא הוחלפו למרות אולמות הצפייה המחודשים שאנו התרגלנו אליהם ומה שמנציח את ההיסטוריה הוא ללא ספק המזנון. מסטיקים מסודרים באלכסון על המדפים, ויטרינות מציגות סוכריות מציצה ופופקורן מתוק (!) אומנם לא מרגיש טרי בפה אבל למה אפשר לצפות... יצאנו מהסרט וכל הדרך הביתה ניתחנו אותו, פרסנו אותו, הרכבנו אותו מחדש. כשיצאנו הבחנו בעשרות זוגות, לבושים בהידור, שותים קפה בקפטריה הצמודה וממתינים לשעת ההקרנה הקרובה.




כמה ימים קודם לכן, היינו עסוקים בהכנות לחג. כשהגיעה שעת צהריים, ברק הזמין אותי לפלאפל דמתי בגדרה. הוא דיבר על זה באותה תשוקה שהוא מדבר על המסעדה האהובה עליו (וזה בהחלט תיאור מלא תשוקה). טוב, מה יכולתי לעשות? הגענו למקום, נזכרתי בכל סיבובי הפלאפל שאבא שלי היה לוקח אותנו שהייתי ילדה קטנה. המקום פשוט היה העתק אייקוני של אותם סיבובי ילדות. דבר לא השתנה. אריחים חומים, תפריט תמונות, כלבויניקים מפוזרים על שולחנות, פחיות שתייה מאחורי ויטרינה, העדר בר חמוצים, העדר מבחר, העדר קדמה בולט. בזמן הקצר שישבנו לאכול, הגיעו עשרות רבות של אנשים, זה היה עוד יום רגיל במקום מאד מאד מיושן ומאד מאד מבוקש. למי שלא שמע המקום נחשב שם דבר, כל תושבי הסביבה מתגאים בהצלחה המקומית של מזל דמתי והפלאפל המשובח שלה.



איך הם מצליחים ככה? איך שני העסקים האלו מצליחים לשרוד בעידן החדשנות? למה עסקים רבים חייבים לייצר חדשנות כל הזמן ובעוד יש עסקים מצליחים שקופאים בזמן? האם זה אומר שניתן להספיד את החדשנות?  אז החלטתי לתת כמה נקודות חשובות על חדשנות ולברר איך העסקים האלו שורדים בכל זאת:

·         חדשנות חייבת להתקשר ל"הצעת הערך"- הצעת הערך היא מה שאנו נותנים ללקוחות שלנו (יתרונות פחות עלויות) בהשוואה לחלופות ולמתחרים. חדשנות טובה היא חדשנות שמצליחה להעלות את הצעת הערך, חדשנות שבזכותה הלקוחות יעדיפו אותנו על פני החלופות, יעשו את החשבון ויבינו שאצלנו מקבלים יותר בפחות.

·         חדשנות טובה משנה את השוק כפי שהיה, מייצרת רף ומשוואה חדשה ולכן אינה יכולה להיות קשורה למשהו רגעי, גחמתי.

·         חדשנות טובה היא חדשנות שעונה על הצורך הכי חשוב שהלקוח במוצר ובמותג. להתרכז איפה שהכי "כואב" ללקוחות עד היום התייחס לשוק ומוצר.

·         חדשנות בהכרח מחייבת להיות ראשוניים ושונים באופן בולט מהאחרים



אז למה קולנוע חן ברחובות מצליח? כי הוא שומר על שמו כקולנוע של סרטי איכות, הצורך הכי חשוב ללקוחות שלו הוא איכות הסרטים. הלקוחות שלו באים פעם אחרי פעם כי יודעים ששם ניתן לצפות בסרטים האיכותיים, החדשים והטובים ביותר. כל היתר הם בחזקת תפאורה, כל היתר הם היתר ואל יכולים לבוא על חשבון הסרטים. כל עוד אין מתחרה שמשנה את משוואה הצעת הערך באזור אין לקולנוע חן תמריץ לשנות את המוצר שלו.

ואיך פלאפל דמתי שומר על הצלחתו? כי הוא מייצר פעם אחרי פעם את אותה חוויה. הלקוחות של פלאפל דמתי, הם לקוחות מקומיים אך בעיקר פועלים, נהגים, אנשי שטח שמסתובבים באזור (ליד צומת כנות) ומחפשים מקום לאכול צהריים, מקום זול, טוב ושהם מכירים ויודעים מה יקבלו בו. אנשים אוהבים לדעת מה צפוי להם, הם רוצים ביטחון שמה שהיה הוא שיהיה ולכן בצורך של הקהל הספציפי, בתחום הספציפי עדיף לשמר מוצר ומותג טוב מאשר לחפש חדשנות שיפגעו או יבואו על חשבון המוצר העיקרי.

אז אחרי שאכלנו ובילינו הגיע הזמן לעבוד, בדקו מה מקום החדשנות בעסק שלכם? מה הצורך (הנקודה הכי "כואבת") של הלקוחות בשירות או במוצר שלכם? האם תוכלו לשפר את הצעת הערך על ידי חדשנות?

עדכון נוסף, הסדנאות החודש בתל אביב, נסגרו ולצערי אין אפשרות להירשם. אולם בסדנא בפרדס חנה, אנחנו נתארח אצל הדס שלום הקרמיקאית ונותרו עוד 3 מקומות. הסדנא תתקיים ב- 31.10 בשעות הבוקר, לפרטים נוספים אתן מוזמנות ליצור איתי קשר.

יום חמישי, 6 באוקטובר 2011

מסע יום כיפור


כילדה העברתי את יום כיפור במסע מתמשך עם החבורה על האופניים.  אני, הילה השכנה יחד עם אביב וחגית מהקומה למעלה  פרצנו מדלת הבניין בדהרה על האופניים לפני שצלחות סעודה מפסקת הספיקו להתייבש. רכבנו בירידות המסוכנות, הסתובבנו בפרדסים ובכבישים מלאי האופניים והילדים וחזרנו רק ביום שלמחרת (לפחות כך זה הרגיש).

בשנים האחרונות אני ממשיכה במסורת "מסעות" יום כיפור, אבל בגירסה הספרותית. אני בוחרת לי ספר מסע משובח ויוצאת יחד עם הגיבור למדינות רחוקות, פוגשת את האהבות שלו, בוכה, צוחקת ומתמסרת לפנטזיה.

השקט הזה של יום כיפור מאפשר לי ללחוץ "פאוז" על החיים ולהיפתח לחכמת החיים של גיבורי הספר. אז לרגל יום כיפור, הכנתי לכן רשימה מומלץ של ספרי קריאה. השנה, המסע הוא המסע שלכן ושל העסק שלכן. בחרתי עבורכן "מדריכי נסיעות" שאני מאד אוהבת ומקווה שיובילו אתכם למקומות חדשים. שיצליחו לעורר בכן עניין ויאירו לכן את העסק באור שונה, ייתנו לכן נקודות למחשבה מכיוונים מפתיעים ובעיקר יעוררו השראה ופעולה. אז אם עוד יש מקום ברשימת הקריאה לכיפור, תיהנו:


מי שעוקבת אחרי בבלוג יודעת שאני חלמתי להיות פרסומאית מגיל מאד מאד צעיר. הרגשתי שזו שפה מרתקת שידועה רק למעטי מעט ואני אחת מהן. עולם הפרסום הוא עולם מרתק, וורשבסקי הוא אחד מעמודי התווך בעולם הפרסום בישראל. ספרו שופע סיפורים ודוגמאות מקמפיינים ופרסומות בעשורים האחרונים, מימי ראשית הפרסומות בארץ ועד ימנו אנו. הספר מטובל בסיפורים אישיים ואנקדוטות מאחורי הקלעים לצד קמפיינים ורעיונות גדולים, אני חושבת שסיימתי את רוב הספר בנסיעה מחנות הספרים הביתה.


דן אריאלי הוא חוקר מכובד ומוערך , מרצה באוניברסיטאות מליגת הקיסוס בארצות הברית אך בשונה מחוקרים ומחקרים אקדמיים הוא מלא שנינות, תבונה והומור. אריאלי בחר לחקור את האי-רציונאליות שבנו, הוא טוען שאנו מעריכים יתר על המידה את הרציונאליות ורוצים לחשוב על עצמנו כאנשים רציונאליים. בשני ספריו הוא מוכיח עד כמה ההפך הוא הנכון, על ידי עשרות מחקרים משעשעים הוא מדגים פעם אחר פעם איך אנו מקבלים החלטות לא רציונאליות. ספריו יאפשרו לכם לראות את העסק שלכן, את הלקוחות, את המתחרים ואת עצמכן באור שונה לחלוטין.


אצלנו במשפחה רעיונות טובים זה ספורט משפחתי. אנחנו נפגשים מידי שבת לארוחת צהריים ועד מהרה נשלפים להם עשרות של רעיונות פורצי דרך. לרוב אין לנו שום כוונה ליישם ואף לא אחד מהם. זה תחביב. את הספר של ורד קיבלתי מחברים טובים לפני כשנתיים, לקראת היציאה שלי לעצמאות. זו הייתה אחת המתנות הטובות שקיבלתי. הספר הוא ארגז כלים לחידוד, ארגון, יישום ושדרוג של רעיונות. ורד מוסינזון הוא בהחלט האישה הראשונה של הפרסום הישראלי ובספרה היא מציגה שיטה יצירתית להשבחת רעיונות יצירתיים. קחו דף ועיפרון ושלא תפספסו אף מילה.


בחרתי לבלות את החג עם מרתה, למרות  ניחוח האובר אמריקאיות  אשר נידף מהספר, מרתה היא בחורה כלבבי. אישה שהפכה את כל התחביבים לאימפריה שמגלגלת מיליונים, אישה שהקימה מותג בינלאומי מכישרון ואמביציה. היא החלום האמריקאי של העסק הקטן, אז לא נשמע מה שיש לה להגיד? חוויות מהספר ביום ראשון.


זה הספר שאני הכי אוהבת להקריא לנועה לפני השינה, אך האמת צריכה להיאמר, אני קוראת את הספר הזה בשבילי. זהו סיפור על מסע, על כל מה שאנחנו צריכות לשמוע לפני שאנחנו יוצאות למסע. כל מי שפוחדת, דוחה, מהססת להגשים את החלומות שלה ולצאת למסע החיים, חייבת לעצמה את הספר. דוקטור סוס לוקח אתכן למקום מפחיד מאד, מקום בו כולם מחכים. "...מחכים לכן, מחכים ללא, כל אחד מחכה לעניין שלו. לפגישה חדשה, לערב חג, חכה מחכה לתפס איזה דג..."  אז לא משנה איזה מסע תבחרו ביום כיפור , אל תחכו, צאו לדרך והעיקר שיהיה מסע טוב ובהצלחה!

 צום קל וגמר חתימה טובה


יום ראשון, 2 באוקטובר 2011

תאריך חדש לסדנא

ראש השנה הוא הזדמנות להתחלות חדשות ברגל ימין. אולי אני רוחנית מידי אבל יש משהו באוויר, יש משהו בימים האלו של חשבון נפש שמאפשר לנו לעשות חשבון נפש עסקי. לבחון האם עשינו כל מה שאנחנו יכולות למען העסק? האם הקדשנו לו את כל תשומת הלב והמשאבים שהוא היה צריך? האם אנחנו מרוצות ומה אנחנו מאחלות לו לשנה החדשה?

צילום נעמיי וגב



את חשבון הנפש שלי והמשאלות פרסמתי פה בבלוג, כך אני שחררתי לעולם את המחוייבות שלי לעסק וכך גם תמיד תהיה לי תזכורת ליעדים, חלומות ומטרות שלי לעסק בשנה הקרובה.

צילום נעמי יוגב
את הסדנאות שקיימתי בשבועות האחרונים, השקתי כסדנא חד פעמית. מצאתי שיטה, קונספט שעובד ומיועד לבעלות עסקים מתוך העיצוב, יצירה ולייפסטייל וחשבתי שלפני החגים תהיי הזדמנות מצויינת להכין את העסק לשנה הקרובה.

צילום נעמי יוגב

אך כמה נשים שלא הצליחו להגיע לסדנאות ביקשו ממני תאריכים נוספים. בשמחה הסכמתי- איזה כיף! היה לי עונג במפגשים הקודמים, פגשתי נשים כל כך מוכשרות ומרתקות, נוצרו חיבורים עסקיים, נשים לקחו ועשו, יישמו ושינו. אז בשמחה גדולה אני פותחת עוד תאריך.
כרגע יש שתי אופציות ומי שנרשמת צריכה להחליט מה מתאים לה (אפשר להירשם לשתי האופציות) וברגע שההרשמה נסגרת אני מאשרת סופית את המפגש.

התאריכים: ה- 23.10 או 25.10 משעה 9 וחצי עד 15 באזור תל אביב.

אז מה עושים?
מי שרוצה להירשם, מוזמנת לשלוח מייל ואני אעביר לה טופס הרשמה.
מי שרוצה עוד פרטים יכולה למצוא פה או לפנות אליי למייל, נייד, פייסבוק... איך שנוח לה.
maya@maya-landau.com