יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

כי החיים דבש



השנה אני רוצה את מה שיש. החיים שלי דבש, יש לי עבודה מדהימה, יש לי משפחה חמה ואוהבת, יש לי את נועה ויש לי את ברק. יש לי חברות נהדרות ויש לי שפע בכל הדברים החשובים.

כי 4 נשמע יותר טוב מ- 3

אני רוצה אחות קטנה וחמודה לנועה. אני רוצה זמן איכות עם נועה אהובתי, אני רוצה לשחק, לצחוק, לגלות איתה עולמות חדשים. אני רוצה עוד מהשעות המופלאות האלו שאנחנו כולנו יחד, צוחקים, ויוצרים הווי משפחתי משלנו.

כי בחרתי טוב

אני רוצה חופשות מלטפות וקסומות עם בעלי היקר. המובחר, שהצלחתי לחטוף אותו בזמן ומאז אני מודה כל יום. על התמיכה, הליטוף, הנשיקה, הצחוק, הפינוק, השותפות, האחריות, החלום והחיבוקים בלילה.
בראשית 7 שנות זוגיות


כי אני אוהבת דברים חדשים

כן, אנו אוהבת דברים יפים וכן אני רוצה לעבוד קשה שיהיו לי דברים יפים. אז נברך את אלוהי הדברים היפים שגם השנה נמשיך להתחדש בשפע של גילויים ורכישות יפות יפות. אלו שיקשטו את הבית, אלו שיפיצו ריח טוב, אלו שנלבש ואלו שביחד ואלו שלבד.
מתוך הבלוג המשובח:http://citified.blogspot.com/2011/02/thoughts-on-tuesday-afternoon.html#axzz1E48VehQL 

 כי זמן זה משאב יקר

השנה אני אחגוג 30 ועכשיו, יותר מתמיד אני יודעת שהזמן הוא המשאב הכי יקר. אז השנה אני רוצה לבלות  כל הזמן!  אני רוצה לקשקש עם חברות, לטייל עם חברים, לראות את כל הסרטים החדשים, לבקר בכל המסעדות שאני אוהבת וגם באלו שאני עוד לא מכירה. אני רוצה לבלות בשישי עם ההורים ובשבת עם הגיסות וחמי. אני רוצה לבלות בבוקר עם הקפה במחוזות השקט וההשראה. אני רוצה לצלול לחלומות ופנטזיות, אני רוצה לצעוד את הצעידה היומית עם מיטב השירים האהובים, אני רוצה להתפנק עוד כמה דקות במיטה.
טיולי קיץ

כי יש חלומות פשוטים

השנה  אני לא אחכה וארשום את עצמי לחוג תפירה. השנה אני אלמד לצלם. השנה אני אלוש חימר.

כי לפחד זה טוב

השנה אני אכבוש אתגרים שמפחידים אותי, כי בכל התקדמות והתחלה חדשה יש פחד ואני רוצה להגיע למקומות חדשים.

כי לאהוב זה עוד יותר טוב

התמזל מזלי וזכיתי לעבוד עם נשים מוכשרות. נשים שנכנסו עמוק עמוק לליבי וממש כמו ילדים יש לכל אחת מקום והלב מתרחב ומתרחב. השנה אני רוצה לגלות עוד נשים מוכשרות ולעבור איתן יחד את המסע לעצמאות, את המסע להצלחה ושגשוג. השנה הלב שלי יתרחב ויתרחב.

כי חלומות מתגשמים

השנה אני רוצה להשיק את החלום שלי, חברות הסוד שלי יודעות, הן יודעות כמה אני מחכה, כמה אני רוצה, כמה אני מריחה את זה ומשתוקקת ליום שאגזור את הסרט. השנה אני אהפוך את החלום למציאות. השנה אני אגשים את החלום הגדול של הקריירה שלי ומקווה שהוא יעלה על כל דמיון.

ולעוד רגעים, חוויות, משברים ושמחות שיחזקו וימלאו אותנו בשנה הקרובה- העיקר שנחייה כל יום וכל רגע, העיקר שנראה את ההווה ואת סוף הדרך.

העיקר שנחלום ובגדול...

אהה, כן. והשנה אני חוזרת לבלונדיני J


יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

על ביקורת, משובים וקבוצות מיקוד ובעיקר על אישה מדהימה אחת


קשה לנו לקבל ביקורת. זה מעורר אצלנו התנגדויות, זה גורם לנו לחוסר ביטחון, זה מעליב ולפעמים פוגע. הביקורת קשה עוד יותר כאשר אנחנו סופגות אותה על פרי יצרתנו, על מוצר או עיצוב שאנחנו עשינו בכישרון ועמל רב. לכן, מרבית הלקוחות שלי מרימות גבה שאני שולחת אותן לעשות קבוצות מיקוד או לראיין את קהל המטרה.
אנחנו חייבות להבין כי בעסק של אישה אחת, אנו בין שאר תפקידנו גם מחלקת מחקר ופיתוח, מחלקת סקרים ומשובים ומחלקת בקרת איכות. חברות גדולות לא מגיעות באינטראקציה יומיומית עם הלקוחות ולכן הן זקוקות למחלקות אלו, עתירות כוח אדם ותקציבים. אז היתרון שלנו שאנו יכולות לחסוך את הכסף, ובתנאי שנתחיל ליישם את הכלים.

מתוך ה-POST

השלב הראשון הוא להבין את חשיבות המשוב ולהפסיק להתייחס למשובים כביקורת. השלב השני הוא להבין על מה ובאיזו נקודת של הייצור אנו זקוקות למשוב.
הדרך הטובה ביותר היא להמחיש דרך דוגמא שקרובה לליבי. נעמה שירה לנדאו, גיסתי האהובה, עורכת דין בהכשרתה אך מהיום שאני מכירה אותה, וכנראה שהרבה לפני הייתה טובה באופנה ובמסחר. (מי שהייתה בסדנא הראשונה שלי פגשה את האישיות הנדירה)  כשהיא החליטה להקים ולפתח את המותג שלה כולם התפלאו, למה עזבת את המשרדים המפוארים? למה את מסרבת לפיתויי הבוסים לשעבר? קריאות "חבל" נשמעו כמעט מכל עבר. אבל אני האמנתי ומאמינה שהיא נועדה לגדולות, אני רואה את היכולות והאיכויות וחותמת לכולכן שעוד תרכשו מוצרים רבים שלה ורק תזכרו את הפעם הראשונה ששמעתן עליה.

נעמה בשלבים הראשונים, היא פיתחה קונספט ייחודי, יש לה מיתוג, אביטיפוס וכעורכת דין גם מחלקה משפטית שלא תבייש אף קונגלומרט. הגיע הרגע לעלות שלב. היא כינסה כשמונה חברות, אותן הזמינה לארוחת ערב כיפית וטעימה. היה לה חשוב לכנס קבוצה של נשים מקהל המטרה שלה, שיכולה לסמוך עליהן בסודיות ובכנות.
היא הכינה שאלונים, השאלות התחלקו לשני חלקים. החלק הראשון עסק בדפוסי ההתנהגות והרכישה שלהן בתחום באופן כללי. לאחר החלק הראשון, הציגה נעמה בפני הבנות את האביטיפוס שלה, הבנות שאלו שאלות ואז הגיע החלק השני של השאלון. בחלק הזה ענו הבנות התייחס למותג הספציפי.

המטרה של השאלון היא לקבל תשובות לנקודות מסוימות, וכך על ידי שאלון אישי כל אחת נתנה את תשובתה. לא התקיים דיון ולכן אף אחת מהבנות לא ידע ולא השפיעה על התשובות של השנייה.
לפני סיום קבוצת המשוב, התנהל דיון, אותו נעמה צילמה (כדי שתוכל לנתח אותו למחרת). בדיון עולות נקודות חדשות, כאלו שלא עלו בשאלון. בדיון גם מתקיים שיח חשוב בין הבנות ממנו ניתן ללמוד הרבה על השונה והדומה בהתנהגות, עמדות ותפישות של קהל המטרה.

למחרת, אחרי עבודה קשה, נעמה הייתה מרוצה. היא פחדה שהביקורת תרגיז אותה אבל שמחה לגלות שעלו נקודות טובות. שיש דברים שהיא משנה אבל גם שיש לה ביטחון מלא במותג ובמוצרים שלה.

הניתוח  והתיעוד של קבוצת המשוב, יאפשרו  לנעמה בעתיד (אם תחשוק) לגייס משקיעים, להיכנס לנקודות מכירה לוהטות ובעיקר לשרטט את הצמיחה הנכונה של המותג שלה.

בהצלחה לגיסתי האהובה, אני מקווה ומצפה כבר שתכבשי את העולם, שתתגברי על כל המכשולים והמרגיזים שבדרך ומברכת אותך בברכתנו הידועה- חמסה, חמסה, חמסה, בן פורת יוסף, בן פורת עלי עין!

ולכולן, תתחילו לחשוב על שאלות ובעיקר לשאול ולשמוע- בהצלחה!
*** ההרשמה לסדנא שאחרי החגים נמשכת, מי שרוצה להירשם מומזנת לשלוח לי מייל על ימים ותאריכים שמתאימים לה. maya@maya-landau.com

יום ראשון, 11 בספטמבר 2011

פמניזים?! מעניין את הסבתא שלי

לפני מספר ימים עלינו לקבר של סבתא שלי. היא קבורה עם סבא שלי בחלקת הפרופסורים בהר המנוחות בירושלים. בת דודתי הצעירה שאלה, "למה סבתא קבורה פה?" ואנחנו הבני דודים "הוותיקים" ענינו "כי היא התחתנה עם משפחה של פרופסורים". האחות הצעירה של אמא שלי (כן, היא דודה שלי אבל מפאת הדימוי הזקן שנלווה למילה, נאסר עלי לפני שנים, לכנות אותה דודה שלי.) העמידה אותנו במקומנו –סבתא שלי עמדה בפני עצמה, אישיות מיוחדת ומעוררת השראה, ראויה למעמד מלבד היותה אשת רופא. אבל חייה של סבתא שלי מלמדים כי כל אחת עושה את הבחירות שלה ואנחנו לא יכולים לשפוט מה טוב יותר ומה עושה אישה חזקה יותר.
העסק של ההורים של סבתא שלי בארצות הברית
סבתא שלי נולדה בארצות הברית, בתקופה אחרת, בתקופה שבה לסיים תיכון היה נחשב הישג מרשים. מסקרן אותי מאד מי ומה הוביל אותה לבחור במסלול בו היא בחרה, האם היה זה אביה שדחף אותה והאמין ביכולותיה? האם הייתה זו האמביציה שלה? האם זו הייתה הדרך שלה לסלול את מסלול חיי וחיי בנותיה?

סבתא שלי, אסטל, נערה יפה ותמירה, סיימה תיכון והחליטה ללמוד באוניברסיטה. היא למדה תזונה, עוד בתקופה שזה היה מסלול של ביולוגיה וכימיה, בימים שהיו 2 ויטמינים בלבד. באותם שנים, נשים לא למדו ובטח שלא באוניברסיטה (בטח לא נשים יהודיות!!!), לא היה מצופה מהן להשכיל, הן היו צריכות לקרוא מגזיניי נשים ולמצוא בעל טוב. רק נערות "בעיתיות" חשקו בהשכלה.

סבתא סיימה אוניברסיטה וקיבלה את התואר הנחשק, אבל אז הגיע סבא. גבר כריזמטי, נאה, מלומד ונשא אותה לאשתו. הוא החליט שעולים לארץ ישראל וכך החליפה סבתא את חיי הנוחות שלה במדבר ישראלי, ללא מיזוג, ללא תנאים. אני זוכרת שהיא סיפרה שהיה לה קשה מאד, שלא היה בארץ כלום, אבל היא עמדה לצד בעלה.

במקום לעבוד במעבדה בארצות הברית ולהיות חתומה על מחקרים, היא ניהלה את המשרד והמרפאה של סבא שלי פה בתל אביב. במקום לגלות עוד ויטמינים ומינרלים היא כתבה מדור מתכונים לעקרות הבית בידיעות אחרונות ומעריב, במקום להקים משפחה בקרבת בית הוריה ואחותה היא גידלה שלוש בנות ביבשת אחרת.

הנשים החשובות בחיי: סבתא, האחות הצעירה ואמא
לא תשמעו מילים חמות על סבתא שלי, תמיד יספרו כמה סבא שלי היה אדם מיוחד, כמה אהבו אותו, כמה הוא ידע לזלול את החיים. סבא שלי תמיד גנב לה את ההצגה. היא עשתה את הלא יאמן והקריבה הכל בשביל הגבר שאותו אהבה, היא סבלה קשיים וחיים מורכבים רק בשביל להיות ביחד איתו.

מאז שהתחתנו היא חייה חיים של אשתו של... אותה נערה שכבשה את התואר, שהלכה נגד הזרם, שפרצה את הדרך לנשים אחרות שיבואו, מסגרה את התואר והחליפה אותו בסינר!

שלושת הבנות שלה, כולל אמא שלי הן נשים מאד עצמאיות, נשים בטוחות בעצמן, שיודעות שאין גבול, שכל חלום ניתן להגשים, ששום גבר לא יעמיד אותן בפינה. מאיפה הן יודעות את זה? מאמא שהחליפה את המעבדה במטבח? מאיפה אני ובנות הדודות שלי יודעות את זה? מסיפורי הגבורה על סבא שלי וסיפורי ההכפשה על סבתא?

איך יצא שהרגע ההיסטורי של סבתא מציב לנגד עיניי סתירות על עצמאות והעצמה נשית? איך סבא שלי הגיבור וסבתא שלי שחקנית משנה בעלילה של חיי משפחתי? מה גרם לסבתא שלי לבטל את עצמה וההישגים שלה ולהפוך לעזר כנגדו? ולמה לכל הרוחות אף אחד במשפחה לא רואה את הגבורה והאומץ שלה?

הנשים החשובות בחיי: דור שלישי ורביעי לשושלת
ואז הבנתי, אני לא יכולה לשפוט את החלומות של סבתא, אני צריכה לקבל אותם. אני צריכה להעריך אותה על היכולות הפנומנליות שלה, על האומץ וההתמדה ולקבל את בחירתה. להעריץ את סבתא שלי שלפני 70 שנה נלחמה על הזכות לקבל החלטות ולחלום את החלומות שלה לעצמה. היא בחרה את האושר שלה, היא בחרה את מסלול חייה וכל בחירה שעשתה עשתה מתוך עצמה ולא מתוך חולשה.

ולבנות השושלת, אם רק נצליח לראות את הכח ואת העצמה שהורישה לנו, גם אם לא נתנה לנו לבחור מתנות וצעצועים בחנות היא הורישה לנו את היכולת לבחור את מסלול חיינו.
*****
ובנושא אחר לגמרי, פנו אלי נשים רבות לגבי תאריכים נוספים לסדנאות. אז החלטתי שאני פותחת סדנא נוספת אחרי החגים.
אם אתן מעוניינות, אתן מוזמנות לשלוח מייל ובו התאריכים שנוחים לכן. אני אפתח את הסדנא רק בתנאי שיהיו מספיק נרשמות.
maya@maya-landau.com